החוק הרלוונטי לענייני ירושות וצוואות הוא חוק הירושה - 1985. הבעייתיות בחוק: השחקן המרכזי איננו ואין אפשרות לדעת בוודאות מה היה רצונו.
ירושה על פי דין
לפי החוק ישנם שני דרכים להעברת העיזבון: הראשון בדרך של צוואה, השני, בהעדר צוואה בדרך של ירושה על פי דין.
ירושה על פי דין זוהי ירושה המוכתבת בחוק הירושה, כאשר היורשים הם במעגלי קרבת הדם למוריש.
מה קורה כאשר אין יורשים
במקרה בו אין למוריש קרובי משפחה כמפורט בחוק או בן-זוג, קופת המדינה יורשת את עזבונו על פי דין.זאת משום שהמחוקק מעוניין למנוע מצב בו לנכסים לא יהיו כל בעלים. נכסי המנוח עוברים לבעלות המדינה. החוק קובע כי נכסים אלו חייבים לשמשה למטרות חינוך, מדע, בריאות וסעד. במקרים מסוימים רשאי שר האוצר להעניק מנכסי העיזבון לאנשים אשר היו תלויים במנוח.
צוואה
רק על ידי עריכת צוואה כדיו, יוכל המוריש להיות בטוח כי לאחר מותו יעשו ברכושו כרצונו. ניתן לבצע את הצוואה לבד כל עוד עומדים בתנאי החוק, אולם אני ממליץ למסור לבעל מקצוע (עורך-דין) את מלאכת הכנת הצוואה. עורך הדין ידע לצפות מצבים עליהם לא חשבתם מראש העשויים לפתור בעיות בפרשנות הצוואה. עריכת צוואה לא רק שמגשימה את רצונו האמיתי של המצווה אלא גם חוסכת עלויות ועוגמת נפש ליורשים. שכן, הם אינם צריכים להתחקות אחר כל נכסי המוריש.>
סוגי צוואות
קיימים ארבעה סוגי צוואות. בהתקיים התנאים הצורניים, חזקה על הצוואה שהיא תקפה. במקרה זה נטל ההוכחה לרוצה לתקוף אותה הוא על המבקש. כאשר לא מתקיימים היסודות הצורניים נטל ההוכחה על המבקש לקיימה.
הקלה ביותר להכנה. אוטנטית. נדרש: כתב יד (עדיף בעט כחול), חתימת המצווה ותאריך עשיית הצוואה. לצוואה זו לא צריך עדים.
חייבת להיות כתובה (בכתב יד או מודפסת), תאריך, חתימת המצווה בפני שני עדים + חתימת העדים.
זו הצוואה השכיחה ביותר נערכת בד"כ ע"י עו"ד. המצווה צריך להצהיר שזו צוואתו, והעדים צריכים להצהיר שהמנוח הצהיר זאת בפניהם. ההצהרה חייבת להיות בכתב- לא מספיק בע"פ.
בצוואה זו הרשות היא הרכיב הסטטי. בעצם המוריש מתייצב ואומר את צוואתו, הרשות רושמת את הצוואה מקריאה את הצוואה המוכתבת. אין דרישה לחתימה. כנראה שזו הצוואה החזקה ביותר משום הפן הפסיכולוגי שלה.
רשות משמעה, שופט, רשם בימ"ש, רשם לענייני ירושה, גם נוטריון אך הוא כבר אינה רשות אבסולוטית (יותר חלשה).
למרות מה שהרבה אנשים נוהגים לחשוב לא ניתן לצוות בעל פה אלא אם כן עומדים אל מול פני המוות (שכיב מרע). שכיב מרע יחשב רק אם המנוח ראה עצמו אל מול פני המוות (סובייקטיבי) ז"א המנוח צריך היה להאמין שהוא עומד אל מול פני המוות- והכל בנסיבות אובייקטיביות המצדיקות זאת.
להלן כמה כללים נוספים שמומלץ להקפיד עליהם בעת עריכת הצוואה:
* המידע נכתב ע"י עורכי דין ממשרד מילר ושות' - עורכי דין. מידע זה אינו יכול להוות תחליף לייעוץ משפטי.
ירושה על פי דין
לפי החוק ישנם שני דרכים להעברת העיזבון: הראשון בדרך של צוואה, השני, בהעדר צוואה בדרך של ירושה על פי דין.
ירושה על פי דין זוהי ירושה המוכתבת בחוק הירושה, כאשר היורשים הם במעגלי קרבת הדם למוריש.
מה קורה כאשר אין יורשים
במקרה בו אין למוריש קרובי משפחה כמפורט בחוק או בן-זוג, קופת המדינה יורשת את עזבונו על פי דין.זאת משום שהמחוקק מעוניין למנוע מצב בו לנכסים לא יהיו כל בעלים. נכסי המנוח עוברים לבעלות המדינה. החוק קובע כי נכסים אלו חייבים לשמשה למטרות חינוך, מדע, בריאות וסעד. במקרים מסוימים רשאי שר האוצר להעניק מנכסי העיזבון לאנשים אשר היו תלויים במנוח.
צוואה
רק על ידי עריכת צוואה כדיו, יוכל המוריש להיות בטוח כי לאחר מותו יעשו ברכושו כרצונו. ניתן לבצע את הצוואה לבד כל עוד עומדים בתנאי החוק, אולם אני ממליץ למסור לבעל מקצוע (עורך-דין) את מלאכת הכנת הצוואה. עורך הדין ידע לצפות מצבים עליהם לא חשבתם מראש העשויים לפתור בעיות בפרשנות הצוואה. עריכת צוואה לא רק שמגשימה את רצונו האמיתי של המצווה אלא גם חוסכת עלויות ועוגמת נפש ליורשים. שכן, הם אינם צריכים להתחקות אחר כל נכסי המוריש.>
סוגי צוואות
קיימים ארבעה סוגי צוואות. בהתקיים התנאים הצורניים, חזקה על הצוואה שהיא תקפה. במקרה זה נטל ההוכחה לרוצה לתקוף אותה הוא על המבקש. כאשר לא מתקיימים היסודות הצורניים נטל ההוכחה על המבקש לקיימה.
- צוואה בכתב יד - ס' 19 לחוק
הקלה ביותר להכנה. אוטנטית. נדרש: כתב יד (עדיף בעט כחול), חתימת המצווה ותאריך עשיית הצוואה. לצוואה זו לא צריך עדים.
- צוואה בעדים- ס' 20 לחוק
חייבת להיות כתובה (בכתב יד או מודפסת), תאריך, חתימת המצווה בפני שני עדים + חתימת העדים.
זו הצוואה השכיחה ביותר נערכת בד"כ ע"י עו"ד. המצווה צריך להצהיר שזו צוואתו, והעדים צריכים להצהיר שהמנוח הצהיר זאת בפניהם. ההצהרה חייבת להיות בכתב- לא מספיק בע"פ.
- צוואה בפני רשות- ס' 22 לחוק
בצוואה זו הרשות היא הרכיב הסטטי. בעצם המוריש מתייצב ואומר את צוואתו, הרשות רושמת את הצוואה מקריאה את הצוואה המוכתבת. אין דרישה לחתימה. כנראה שזו הצוואה החזקה ביותר משום הפן הפסיכולוגי שלה.
רשות משמעה, שופט, רשם בימ"ש, רשם לענייני ירושה, גם נוטריון אך הוא כבר אינה רשות אבסולוטית (יותר חלשה).
- צוואת שכיב מרע (צוואה בע"פ)- ס' 23 לחוק
למרות מה שהרבה אנשים נוהגים לחשוב לא ניתן לצוות בעל פה אלא אם כן עומדים אל מול פני המוות (שכיב מרע). שכיב מרע יחשב רק אם המנוח ראה עצמו אל מול פני המוות (סובייקטיבי) ז"א המנוח צריך היה להאמין שהוא עומד אל מול פני המוות- והכל בנסיבות אובייקטיביות המצדיקות זאת.
להלן כמה כללים נוספים שמומלץ להקפיד עליהם בעת עריכת הצוואה:
• אדם שהמוריש מעוניין לרשום אותו כנהנה בצוואתו- אל לו להיות נוכח בעת כתיבת הצוואה או ליטול חלק פעיל, במישרין או בעקיפין, בעריכתה.
• צוואה ניתנת תמיד לשינוי ולא ניתן להתנות על זה. גם אם רשום בצוואה שלא יערך שינוי בעתיד זהו תנאי בלתי חוקי. וחשוב לערוך שינויים במידת הצורך. למשל, אם נולד ילד נוסף, חשוב להוסיפו לצוואה, אם רוצים שייהנה ממנה.
• אם עורך הצוואה הוא אדם מבוגר ו/או חולה, רצוי שתהיה בידיו חוות דעת רפואית הקובעת כי הוא כשיר לערוך צוואה. זאת, כדי למנוע טענות על היעדר כשירות משפטית של המצווה, השפעה לא הוגנת וכו'. טענות אלה, אם יוכחו, עלולות להביא לפסילת הצוואה.
• בהתאם לסעיף 43 לחוק הירושה, רשאי המצווה לצוות שיורש יזכה בעיזבונו, כולו או חלקו, בהתקיים תנאי מסוים או בהגיע מועד מסוים. המוריש יכול, למשל, לצוות שנכדיו יזכו בחלקים מעיזבונו רק עם הגיעם לגיל 18 . במקרה זה ינוהל חלקם בעיזבון על ידי מנהל עיזבון, שימנה הרשם לענייני ירושה או בית המשפט לענייני משפחה. אדם הרוצה להעמיד צוואה על תנאי, טוב יעשה אם יבדוק משפטית אם התנאי סביר. אם התנאי יימצא לא סביר - ניתן יהיה לבטל את התנאי.
• המצווה רשאי להורות בצוואתו דבר שהיורש יהיה חייב לעשותו או להימנע מלעשותו במה שקיבל מהעיזבון. המוריש יכול לצוות, לדוגמה, כי היורש יזכה בעיזבונו רק אם ידאג לכתיבתו של ספר תורה לעילוי נשמתו.
• רצוי להפקיד את הצוואה אצל רשם הירושות. הפקדה שכזו היא מעין הודעה כי קיימת צוואה והעיזבון יהיה חייב להיות מחולק על פיה, אלא אם יוכח כי קיימת צוואה חדשה יותר.
* המידע נכתב ע"י עורכי דין ממשרד מילר ושות' - עורכי דין. מידע זה אינו יכול להוות תחליף לייעוץ משפטי.